ניקוסיה | לחיים ;)

ניקוסיה העיר

ניקוסיה הינה אחת מהערים המוכרות ביותר בקפריסין, אך העיר עצמה מחולקת בין הרפובליקה של קפריסין ובין קפריסין הצפונית שנמצאת בשליטתה של טורקיה.

ניקוסיה משמשת כעיר הבירה של כל אחת מהן, כלומר גם בתור עיר הבירה של הרפובליקה של קפריסין וגם בתור עיר הבירה של קפריסין הצפונית.

סך הכול בעיר כולה חיים קצת יותר מ-330 אלף תושבים כאשר החלוקה הינה כדלקמן: בחלק הקפריסאי חיים קצת פחות מ-250 אלף תושבים ואילו בצד הטורקי חיים כ-70 אלף תושבים.

העיר ניקוסיה נמצאת במרכזה של קפריסין על גדותיו של נהר פדיאוס.

במרכז העיר ישנו גבול שמנוהל על ידי כוחות האו”ם.

בשנת 2003 החלו לפתוח נקודות מעבר בין החלק הצפוני ובין שאר חלקיה של ניקוסיה עבור התושבים המקומיים. 

Until 1192, the city of Nicosia or its name at that time was not of particular importance to any country. The important cities of the island were those along the coast because of their strategic importance. In 1191 Cyprus was conquered by Richard I of England. The campaign of conquest was called the Third Crusade, and immediately after conquering the Cypriot island he sold it to the Order of the Knights of the Temple. While the Order of the Knights of Solomon’s Hall sold the island to Guy de Lisignan, who was the deposed king of the Kingdom of Jerusalem. Amelrich II, who was the brother of Lisignan, was crowned king of Cyprus, and ruled that the capital of his kingdom would be in Nicosia.

The city became the seat of the Republic of Venice in 1489, and as a result began to build the city walls that can be seen to this day. In 1570 the Ottoman Empire besieged the city. As a result of that devastating siege, some 20,000 inhabitants of the city died for various reasons. The Ottoman Empire succeeded in conquering the city in 1571 upon the end of the siege, and it held the city until 1878 when the city was conquered by the British Empire.

The city of Nicosia served as the capital of the new British colony, and as a result the British began to expand the city’s construction outside the walls built by the Republic of Venice. As a result, the city was able to develop and increase the number of residents living there. This is perhaps one of the most important turning points in the history of the city, after many years of standing there, they managed to feel that they had nowhere to develop.

In 1960, Cyprus gained independence from the British. About three years after independence, Archbishop Makarios III, who was Cyprus’ first ruler, proposed changes to the constitution of the young state. As a result, battles broke out between the Turkish residents and the Greek residents of the city. In 1974, Turkish and Greek citizens began to feel strained. The Turks feared that the Greeks were planning to annex the entire island to Greece. As a result, the Turkish army entered the island and began to conquer large parts of the island. As a result, northern Nicosia was also occupied by the Turkish army. In 1975 it was decided to divide the island between the Turks and the Cypriots, while the northern part would remain under the protection of the Turks, while the other parts would remain under the protection of the Cypriots.

In 2003, an attempt was made to unify the entire island of Cyprus and the entire city of Nicosia, but these efforts were unsuccessful after each of the countries met its demands, which made negotiations very difficult. Over the years, the relations between the Greeks and the Turks began to thaw. As a result, each of the countries allowed passage between the various parts of Cyprus that did not exist until that point. Today the inhabitants of Nicosia can move to northern Nicosia and of course vice versa.

 

 

הקשר בין היהודים ובין קפריסין הינו קשר עמוק במיוחד, שהחל לפני שנים רבות. בשל קרבתה של קפריסין אל ארץ ישראל ישנם דיווחים על המצאות יהודים בקפריסין עוד במהלך המאה ה-2 לפני הספירה.

יהודי קפריסין בניהם גם יהודי ניקוסיה לקחו חלק פעיל במרד התפוצות שהתקיים בין השנים 115-117. כתוצאה מכך נאסרה כניסה יהודים לקפריסין וכל יהודי קפריסין גורשו מהמדינה. המצב היה חמור כל כך שאם יהודי היה מגיע לקפריסין הוא היה מוצא ישירות להורג. כתוצאה מכך קהילת יהודי ניקוסיה נעלמה לחלוטין, והיהודים אשר נשארו בעיר היו צריכים להתחבא על מנת שלא יתגלה אף סממן יהודי. היהודים חזרו לאי ולניקוסיה רק לקראת סוף המאה ה-2 או תחילת המאה ה-3.

המאה ה-14 הייתה אחת מהתקופות הטובות ביותר בהיסטוריה של יהודי קפריסין ושל יהודי ניקוסיה. באותם שנים זכו היהודים ללא מעט פריחה כלכלית. השגשוג המשיך עם השתלטות האימפריה העות’מאנית על קפריסין, האימפריה ראתה ביהודים כאנשים שאשר לסמוך עליהם ולכן החליטה ליישב באי כמות גדולה של יהודים על מנת לשמור על האי מפני נזקים עתידיים.

באמצע המאה ה-19 שוב הוצא צו אשר אוסר על היהודים להתגורר על האי, דבר שגרם שוב לאלפי יהודים לעזוב את המדינה או להסתתר לחלוטין. הדבר השתנה רק כאשר האימפריה הבריטית השתלטה על קפריסין ולקחה את השליטה לידיים. כאשר הבריטים השתלטו על קפריסין היו בכל היו רק 350 יהודים מתוכם כמה עשרות בלבד התגוררו בניקוסיה.

הרצל אף הציע במהלך הקונגרס הציוני כי היהודים יתיישבו בקפריסין, אך התושבים המקומיים לא אהבו בלשון המעטה את הרעיון דבר שירד מהפרק מוקדם מן הצפוי. יהודים רבים אשר ניסו לעלות לארץ ישראל מצאו את עצמם במחנות מעצר אשר הוקמו בקפריסין וגם בניקוסיה על ידי הבריטים. בסופו של דבר כל אותם יהודים אשר היו במחנות מעצר בקפריסין וגם בניקוסיה עלו לארץ ישראל.

עוד כתבות בנושא

מרדכי שאבי (מוטי)

מרדכי שאבי (מוטי)